<h1>כל בו הלכ' יום טוב סימן נ"ח</h1>
<h2>דף כה:</h2>
ונראה שצריך לברך על הדלקת נר יום טוב כמו על הדלקת נר שבת, לפי שכשם שמצוה לכבד שבת ולענגו כך מצוה לעשות ליום טוב, וזהו מכלל הכבוד והעונג.
<h2>דף קיז:</h2>
וחייב אדם לאכול שלש סעודות בימים טובים כמו בשבתות, ולקבוע שלשתן על היין, ולבצוע על ב' ככרות שלמות זכר למן שלא היה יורד ביום טוב והיה משנה מבערב. ואם היה חולה מרוב אכילה או שהיה מתענה פטור מג' סעודות. כל זה דעת הרמב"ם [ז"ל]. יש כתבו שהסעודה השלישית ביום טוב היא כשאוכלין תבשיל אחד לבד הראשון, ואף על פי שאין מפסיק בה בברכת המזון, ולא החמירו לעשותן רק בשבת, לפי שגם בשבת לא מצאנו המצוה הזאת מבוארת בתורה, רק מדקדוקי המקראות, ואינן אלא אסמכתא בעלמא, ודי לנו לדקדק בה בשבת משום חומרא דשבת, לא ביום טוב שאנו אופין ומבשלין בו כל צרכי היום.
<h2>דף קכט:</h2>
כתב הר"מ נ"ע אין מקיזין דם בערבי ימים טובים, לפי שגזרינן כל ערבי יו"ט אטו ערב שבועות. וכן נמי אין מקיזין דם ביום הושענא רבה, לפי שיום רבה הוא. והגיה עליו הר"ף ז"ל מיהו כיון שהורגלו בהן רבים שומר פתאים ה', מידי דהוה אערב שבת דאף על גב דהוי מאדים, כדאיתא במסכת שבת.
